<h1>צרור הכסף הארוך, דרך ד' שער ב'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
המקנה עבדים וקרקעות החזיק בעבדים לא קנה הקרקעות, בקרקעות לא קנה עבדים. דעבדים אינם נקנין אגב קרקע ואפילו למ"ד עבדא כמטלטלי דמי משום דשאני מטלטלי דניידי כדאיתא פ"ק דב"ק. וניידי דאמרינן, היינו דניידי לדעתן, לאפוקי צאן דניידי לדעת הרועה. ור"ם ז"ל כתב פ"ג דקנין שאם העבדים בתוך הקרקע דקנה. והראב"ד ז"ל היה סובר דאפילו בשאינו בתוך הקרקע, דהא לא בעינן צבורין אלא אגב וקני. ועוד בשמעתא דמאה צאן בפ"ק דקידושין [כ"ו ע"ב] [משמע] דמהני בהו אגב אע"ג דמטלטלי דניידי ואע"פ שאינן צבורין. וחוץ מכבודו דניידי דאמרינן, לדעתן קאמרינן. המקנה עבדים ומטלטלין כאחד, משך המטלטלין לא קנה עבדים. החזיק בעבדים לא קנה המטלטלין אא"כ היו המטלטלין ע"ג העבד, והוא שיהיה העבד כפות, כדאמרינן בקמא. וכפות דקאמרינן היינו בכפות ידיו ורגליו, אבל היה כפות ביד הקונה שהיה תופס בו בחבל לא קנה דעדיין מהלך הוא וחצר מהלכת לא קנה. ובעל הלכות גדולות וכן פירש רש"י ז"ל בפרק הזורק [ע"ח ע"א], דכפות וישן בעינן. והלכתא דעבדא כמטלטלי דמי. וכן פסק רי"ף ז"ל בפרק מי שמת דעבדא כמטלטלי דמי. וא"ת והכתיב [ויקרא כ"ה] והתנחלתם אותם וגו' הקישן הכתוב למקרקעי ודינן כקרקע לאונאה ולשבועה ולדיני השומרים. ותירצו דלכל מילי דאוריתא הרי הן כקרקע, אבל למילי דרבנן עשאוהו כמטלטלי.
<h2>דף כט:</h2>
ודין הגבהה דאפילו הגביהה בפחות משלשה טפחים קניא. וכדמוכח בפרק המניח בבבא קמא, כגון דהפכה לפחות משלשה טפחים. והא כל פחות משלשה טפחים כלבוד דמי, והרי היא כעומדת בקרקע המוכר, ומאי מהניא הגבהה התם. אלא כל שעומדת ומחזיקה בידו ועוקרה מקרקע היינו קנייתו, ואע"פ שהאויר מהמוכר זה מחזיקה בגופו, ואוירו הכא לא עביד ולא מידי.
<h2>דף נב.</h2>
גרסינן בפרק שור שנגח את הפרה בבבא קמא, המוכר עדר לחבירו כיון שמסר לו משכוכית לא צריך למימר ליה לך משוך וקני, דכמאן דא"ל לך משוך וקני דמי. ומשכוכית היא הבהמה המהלכת בראש העדר והכל נמשכין אחריה. וכתב הר"ם בפ"ב דקנין, האומר לחבירו משוך ותקנה או חזק ותקנה לא קני. שמשמע תקנה להבא. עד שיאמר משוך וקני. והראב"ד ז"ל כתב זהו תימא, שהרי מצינו [קידושין נ"א ע"ב] אחת מכם תתקדש לי שהקידושין קיימין.
